אורח החיים המסורתי הקדום שניהלו הבדואים במדבר הולך ונדחק על ידי אורח החיים המודרני ועולמו של הבדואי, עולם הנוודות, בא לקיצו. מכלול גורמים מדיניים, כלכליים, טכנולוגיים וחברתיים יצרו מציאות זו. בין היתר, הרכב הממונע החליף את הגמל, התמורות הכלכליות פגעו ברווחיותו של ענף גידול העיזים והכבשים וכן צמצום שטחי המרעה והפקעתם על ידי המדינה לטובת שמורות טבע ושטחי אש פגעו בענפי הפרנסה המסורתיים, ויצרו אבטלה מרובה ומעבר לפרנסות המחייבות מגורי קבע כגון: חקלאות, עבודה שכירה, פתיחת עסקים ועוד.
המדינה, המצדדת באורח החיים האורבני המודרני, שואפת ליישב את הבדואים ב"ישובים מוסדרים" ולצורך כך הקימה שבע עיירות בדווים בנגב. הראשונה היא תל שבע שהוקמה ב- 1967 ואחריה הוקמו רהט, ערוער, כסיפה, שגב שלום, חורה ולקיה. זאת ועוד, בשנת 2003 הוחלט להקים שמונה יישובים כפריים לבדואים בנגב. שבעה מתוכם (כולל תראבין א-צאנע) נכללו בתחומי מועצה אזורית אבו בסמה. הקמתה של המועצה היוותה הכרה בכפרים שבשטחה – שהיו עד אותה עת בלתי מוכרים. ההחלטה להקים יישובים כפריים ולא עירוניים נבעה מהסקת מסקנות בעקבות הקמת הערים הנזכרות לעיל שהקימה המדינה בכדי להסדיר את ההתיישבות הבדואית.
מתוך מודעות לקשיים של החברה הבדואית במעבר לעיר, נעשו ניסיונות מסוימים להתאמת הישובים לצרכים ולמבנה הייחודים של החברה הבדואית. ואולם, על אף שמאמצים אלו הקלו על המעבר ליישוב מוסדר, נוצר מצב בו ביישובים אלה חסרים אלמנטים בסיסיים כגון אזורי תעשייה.
נכון לשנת 2013 מונה אוכלוסיית הבדואים כ- 220,000 ומהווים כ-3.5% מכלל האוכלוסייה בישראל. חלקם חיים ביישובים הבדואים המוסדרים ואחרים ביישובים בלתי מוכרים. תושבי היישובים הבלתי מוכרים, מסרבים להתפנות אל היישובים המוסדרים, מכיוון שהם לא מצליחים להגיע להסדר בנושא שטחיהם עם המדינה או מסיבות תרבותיות. מעבר ליישוב קבע ואובדן הפרנסות המסורתיות מביא לקריסת המארג החברתי השבטי ושחיקת מעמדו של דור הזקנים, שהיווה את ההנהגה החברתית ושמר על החוק והסדר בתוכה. לכך מתווספת אבטלה מרובה ממנה נגזרות עלייה בפשיעה, לאומנות, הקצנה דתית ופיתוח רגשות ניכור כלפי המדינה.
השרות בצבא בקרב הבדואים הוא על בסיס התנדבותי. הבדואים משרתים בעיקר כגששים ביחידות מיוחדות, הודות לכשרון ולמיומנות שלהם לראות ולהבין את פשרם של סימנים בשטח, בעקבות היכרותם העמוקה עם האדמה והמדבר.
על הבדואים, כמו על כלל אזרחי מדינת ישראל, חל חוק חינוך חובה. ואולם התנאים בחברה הבדואית לא בהכרח הוגנים ובהתאמה ההישגים מוגבלים, אחוזי הנשירה מבית הספר גבוהים וישנו שיעור נמוך של זכאים לתעודת בגרות. יחד עם זאת, חשוב לציין כי קיימת עליה מתמדת במספר הסטודנטים הבדואים הלומדים באוניברסיטאות.
